אפילפסיה ופרכוסים

בדומה למתרחש בבני אדם, גם בכלבים וחתולים (ואפילו סוסים) ידועה התופעה של פרכוסים לא רצוניים. החיה נופלת על הרצפה וכל גופה מתכווץ תוך הזזה בלתי נשלטת של הגפיים והראש. לפעמים התופעה מלווה גם באובדן שליטה על הסוגרים (החיה תיתן שתן או\או צואה). התקף זה הוא החמור שבתוצאות האפילפסיה אך לא תמיד יתרחש. לפעמים דווקא רואים עוויתות חלקיות ופחות דרמטיות שיכולות לכלול בהייה באוויר, רעד, "טיקים", קפיאה במקום ועוד. אפילפסיה היא מחלה הניתנת לטיפול תרופתי כמו בבני אדם ויש חשיבות גדולה באבחון שלה מכיוון שיש מחלות ובעיות נוספות שעלולות לגרום לפרכוסים. לדוגמא- גידולים במח, ירידה ברמות הסוכר בדם, רעלים ותרופות מסוימים, דלקות במערכת העצבים ועוד. כל בעיה מטופלת אחרת כך שאם לא נעשה האבחון הנכון אז הטיפול לא תמיד יועיל ואף עלול להזיק. איך מאבחנים בשלב ראשון, הרופא ייקח את ההיסטוריה של הכלב מבחינת המחלות וההתנהגות. בשלב הבא, תבוצע בדיקה פיסיקלית עם דגש על תפקודים נוירולוגים שונים. לא תמיד יהיו שינויים נראים לעין בבדיקה הפיסיקלית כאשר הכלב או החתול כבר עברו את ההתקף עצמו. לאחר מכן, יבוצעו בדיקות דם מקיפות ששוללות או מאששות למשל בעיה של סוכר נמוך. על פי הממצאים יוחלט אם לבצע צילומי רנטגן או אולטרא סאונד לחיפוש אחר גידולים. עם זאת, לפעמים האבחון הסופי יכול להתבצע רק על ידי בדיקות ייעודיות הכוללות לקיחת דגימה מנוזל עמוד השדרה וסריקת CT או MRI. בדיקות אלו נותנות לנו מידע לגבי המצאות גידולים או דלקות במערכת העצבים (מח וחוט השדרה). אם כל הבדיקות יוצאות תקינות וללא ממצאים, אז האבחון הוא של אפילפסיה. מה עושים בזמן התקף פרכוסים- יש לשים כרית או בד רך תחת ראשו של הכלב או החתול כדי שלא ייחבט ברצפה בעוצמה. יש להימנע מלנסות לתפוס לחיה את הלשון או לפתוח לה את הפה בכח וכמובן, אסור בשום אופן להכניס לה נוזלים או אוכל בכח לפה כי היא עלולה להיחנק. יש להגיע לוטרינר בהקדם האפשרי לאחר הפרכוס, ובמידה והפרכוס לא נפסק תוך דקה, מומלץ לקחת את החיה מייד לוטרינר שכן פרכוס ארוך עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ואף למוות.